מחלות העריה (פות, וולוה, Vulva)

העריה היא אזור רגיש ועדין, וכאשר מופיעים בו תסמינים כמו גרד כרוני, כאב (כולל כאב בעת קיום יחסי מין), הופעת נגעים לבנים או אדומים, או צריבה, חלה פגיעה משמעותית באיכות החיים של האישה. בעבר, נשים רבות נדדו בין מומחים שונים מבלי למצוא מענה מדויק. כיום, הודות להתפתחות תחום הרפואה הייעודי של מחלות העריה והלדן, קיימים כלים אבחוניים מתקדמים כמו וולווסקופיה ופרוטוקולי טיפול מותאמים אישית. במאמר זה נסקור את הגישות המתקדמות לאבחון וטיפול בבעיות כגון ליכן סקלרוזוס וליכן סימפלקס כרוניקוס, המבוססות על מומחיות וניסיון בינלאומי.

במשך שנים רבות לא זכה הטיפול במחלות העריה לעניין רב ונשים עם כאבים או גרד בפתח הנרתיק לא קיבלו טיפול מתאים לתלונותיהן.

זאת מאחר שכשאישה סבלה מגרד, כאב בפות או נגע באזור, טיפלו בה – כל אחד בדרכו – רופאי עור, רופאי משפחה ורופאי נשים. עקב כך גם ניתנו שמות מורכבים ומסורבלים למחלות בעריה.

בשנים האחרונות התפתחה התמחות ייחודית למחלות העריה והלדן וחברה בינלאומית לחקר מחלות העריה והלדן (ISSVD).

אלו שינו את פני הדברים שכן הותקנו למחלות העריה והלדן שמות מוסכמים חדשים, והונהגו טיפולים מתאימים, המקובלים על רופאי נשים, רופאים למחלות עור ופתולוגים.

פרופ' בורנשטיין התמחה במשך שנתיים במחלות העריה והלדן במרכז הרפואי ביוסטון, טקסס, בארצות הברית ויש לו מאז ניסיון של מעל 25 שנים באבחון וטיפול במחלות אלו.

במשך השנים צבר גם פרסום בינלאומי ונבחר לכהן בשנים 2011-2013 כנשיא החברה הבינלאומית לחקר מחלות העריה והלדן, ובהמשך כיושב ראש הועדה למינוח מחלות העריה והלדן.

הוא מרצה בקורסים של החברה הבינלאומית והביא לישראל בשנת 2013 את הקורס הבינלאומי למחלות העריה והלדן של החברה.

בקורס הדו-שנתי שהוא מנהל, לומדים רופאי הנשים בארץ את האבחון והטיפול במחלות העריה והלדן.

פרופ' בורנשטיין גם כתב פרקים בספרי הלימוד בארץ ובעולם שאפשרו לקדם את לימוד המקצוע על ידי רופאי הנשים ורופאי העור.

התלונות הנגרמות על ידי מחלות העריה הן מגוונות, וכוללות כאמור – גרד, כאב או הופעת נגע, אך גם צריבה, כאב בקיום יחסים, דימום או אודם והפרשות.

האבחון והטיפול במחלות העריה והלדן מבוצעים במרפאתו של פרופסור בורנשטיין וכוללים בדיקה במכשיר אופטי מיוחד – קולפוסקופ, נטילת דגימות לבדיקה מיקרוסקופית ובדיקות מולקולריות ובעת הצורך – ביופסיה בהרדמה מקומית.

כל אלו מבוצעים על סמך ניסיונו הרב של פרופסור בורנשטיין בתחום והתעדכנות מתמשכת בגישות החדישות.

השפעת תזונה ואורח חיים על בריאות העריה

ההבנה הרפואית כיום מצביעה על קשר הדוק בין תזונה ואורח חיים לבין התפתחות או החמרה של תסמינים באזור העריה. מזונות מסוימים עשויים להוות טריגר להחמרת דלקתיות או לעורר תגובות גירוי, בעוד אחרים תורמים לחיזוק המערכת החיסונית. בנוסף, חשיפה לכימיקלים הנמצאים במוצרי טואלטיקה יומיומיים יכולה להפר את המאזן הטבעי והעדין של העור (הפלורה הטבעית) באזור זה, מה שמוביל לעיתים קרובות להופעת תלונות על גרד וצריבה, גם ללא נוכחות של מחלה פתולוגית מוגדרת.

כיצד מאבחנים ומטפלים במחלות העריה?

כאשר מגיעה לבדיקה אשה עם נגע בעריה, פרופ' בורנשטיין בודק אותה במכשיר אופטי הנקרא קולפוסקופ (לבדיקה קוראים וולווסקופיה) ומסווג את הנגע בשלב ראשון לאחת הקבוצות הבאות, על פי מראהו:

• נגע לבן
• נגע אדום
• נגע כהה
• כיב
• גידול סולידי או ציסטה

לכל אחד מסוגי הנגעים יש תכנית ברור אחרת. כמו כן, משתנה הגישה על פי התלונה העיקרית של האשה – גרד, צריבה או כאב.

מה הגישה במרפאת פרופ' בורנשטיין לאשה הסובלת מגרד כרוני בעריה:

עוד לפני הבדיקה, יברר פרופסור בורנשטיין אם קיימות מחלות כלליות המביאות לגרד בעריה:
• סוכרת
• צירוזיס (שחמת – פיברוזיס של הכבד) על בסיס חיסוני – נקרא גם primary biliary cirrhosis
• אבנים בכיס מרה
• פוליציטמיה (ריבוי כדוריות דם אדומות)
• מחלת הודג'קין (לימפומה)
• פסוריאזיס
• תגובה לתרופות

בעת הבדיקה עצמה, יבדוק פרופסור בורנשטיין גם את הנרתיק וצוואר הרחם, שכן הסיבה העיקרית לגרד היא דלקת פיטריתית או חיידקית של העריה והלדן (וולווגיניטיס), ואלו ניתנים לאבחון דווקא בבדיקת הנרתיק.

מתח נפשי עלול, לעיתים רחוקות, להתבטא בגרד בעריה, או להחמיר מצבים של מחלת עור המתבטאים בגרד בעריה.

והטיפול? תחילה תקבלי הסבר על החשיבות של שמירה על היגיינה, ניקיון ויובש באזור.

מומלץ שתשתמשי בתחתוני כותנה היות שהם מאפשרים לזיעה להתאדות, בעוד שתחתונים סינתטיים אוצרים את הלחות ומחמירים את הגירוי.

אין להשתמש בסבון יותר מפעם ביום, אלא לשטוף את העריה במיים ולייבש היטב. המשך הטיפול יקבע על פי סוג הנגע שיאובחן:

ליכן סקלרוזוס:

זהו נגע לבן, מחלת העור של העריה השכיחה ביותר. "ליכן" הינו אזוב הגדל על גזעי עצים. מראהו נתן את ההשראה למונח "ליכניפיקציה", שמשמעותו הינה עיבוי של העור והדגשת קוי העור וחריציו. אך דווקא ב"ליכן סקלרוזוס" נמצא אפיתל שטוח, עקב השטחת העור.

המאפיינים של ליכן סקלרוזוס: מחלה זו מופיעה בדרך כלל בנשים מעל גיל 50 שנה, אך לעיתים סובלות ממנה נשים צעירות יותר וילדות.

בחלק מהילדות המחלה עוברת נסיגה ספונטאנית בגיל ההתבגרות. ברב המקרים החולות מגיעות עקב גרד, המביא להן לשריטות, ומיעוטן עקב כאב בעריה או כאבים בקיום יחסים. יש גם נשים שאצלן הנגע הלבן בעריה מאובחן באופן מקרי, ללא תלונות. בשלבים ראשונים, הנגעים מופיעים כמשטחים לבנים, המתאחדים בהמשך ומקבלים צורה של נייר פרגמנט מקומט המתפשט לכוון פי הטבעת.

דימומים תת-עוריים קטנים מתפתחים עקב גרד.

בשלבים מתקדמים יותר, מופיעה בצקת של הדגדגן אשר תלך ותסתיר אותו. השפתיים הקטנות נעלמות בחלק גדול של המקרים. פתח הנרתיק הולך וקטן.

מה הגורמים לליכן סקלרוזוס?

בין האפשרויות שהועלו: חוסר ויטמין A, חוסר חלקי בשפעול הורמוני העור, ובעיקר, סיבה אוטואימונית, כלומר שהגוף מייצא נוגדנים כנגד העור ואיברים נוספים.

הקשר להתפתחות סרטן העריה: אצל כ – 5% מהנשים עם ליכן סקלרוזוס מתפתח סרטן העור. כנראה שהגידול מופיע רק בנשים שסבלו מגרד עז שלא טופל.

טיפול: כיום מקובל להתחיל את הטיפול בליכן סקלרוזוס על-ידי מריחת משחת דרמובט. שמביא להקלה מיידית של הגרד, ותוך שבועיים-שלשה אף לריפוי מלא בחלק מהחולות.

כדי להגביר את הספיגה דרך שכבת הקרטין העבה מעדיף פרופ' בורנשטיין להשתמש לצורך מריחה על-פני העריה במשחות (ointments) על בסיס שומני.

תכשירים המיועדים לשימוש על פני ריריות, כמו לתוך הלדן, רצוי להחדיר בצורת קרם.

תופעת לואי לא רצויה של שימוש ממושך בדרמובט היא דווקא החמרת האטרופיה של הרקמות המטופלות.

על-כן, אחרי כשבועיים-שלשה של טיפול יש לרדת במינון תרופה זו או לעבור לטיפול באמצעות סטרואיד פחות חזק. כשדרמובט לא מספיק, יתאים לך פרופסור בורנשטיין טיפולים חדשניים אחרים.

ליכן סימפלקס כרוניקוס:

בקצה השני של הספקטרום של נגעים לבנים בעור העריה נמצא ליכן סימפלקס כרוניקוס. נגע זה מופיע בעיקר בשפות הגדולות ובדגדגן והוא מורכב מאפיתל מעובה.

בבדיקת ביופסיה נראה שכבת קרטין מעובה (היפרקרטוזיס) אשר נותנת לנגע את צבעו הלבן, והגדלה של עובי העור.

לא ידוע הגורם למצב. כנראה שהוא מתפתח כתוצאה של גירוי כרוני כמו למשל על ידי פדים מבושמים, סבונים ודיאודורנטים חריפים.

האבחון יצריך לא פעם ביצוע ביופסיה. זו נעשית בהרדמה מקומית. אין צורך בביצוע תפרים או באשפוז.

טיפול: הטיפול מבוסס על הדרכה לשמירת העריה יבשה, ומריחת משחות המכילות סטרואידים ברמות שונות.

שאלות ותשובות נפוצות על מחלות העריה

1. מהן התלונות הנפוצות ביותר שמחייבות פנייה למומחה למחלות העריה?
   התלונות העיקריות כוללות גרד מתמשך שאינו עובר, צריבה, כאבים בנרתיק (במיוחד בעת קיום יחסי מין או החדרת טמפון), הופעת נגעים (לבנים, אדומים או כהים) ותחושת אי-נוחות כללית באזור הפות.
2. האם גרד בעריה מעיד תמיד על פטרייה נרתיקית?
   לא. למרות שפטרייה (קנדידה) היא סיבה נפוצה, גרד כרוני עשוי להיות תסמין של מחלות עור כמו ליכן סקלרוזוס, דלקות עור ממגע (אלרגיה), או אפילו תוצאה של מחלות מערכתיות כמו סוכרת. לכן אבחון מקצועי הוא הכרחי.
3. מהי בדיקת וולווסקופיה והאם היא כואבת?
   הבדיקה אינה כואבת. מדובר בבדיקה ויזואלית באמצעות קולפוסקופ – מכשיר אופטי (מעין מיקרוסקופ) המאפשר לרופא לראות את רקמות העריה בהגדלה ובתאורה מיוחדת, כדי לזהות שינויים זעירים בעור שלא ניתן לראות בעין רגילה.
4. מתי יש צורך בביופסיה של העריה?
   ביופסיה מתבצעת כאשר יש צורך לאשר אבחנה של נגע חשוד (כגון ליכן סקלרוזוס או שלילת תאים טרום-סרטניים). הפעולה נעשית במרפאה תחת הרדמה מקומית, היא מהירה ולרוב אינה מצריכה תפרים.
5. האם מחלת ליכן סקלרוזוס ניתנת לריפוי מלא?
   ליכן סקלרוזוס היא מחלה כרונית, אך באמצעות טיפול נכון ומוקדם (לרוב משחות סטרואידיות), ניתן להעלים את התסמינים, לעצור את התקדמות המחלה, למנוע הצטלקויות ולשמור על איכות חיים תקינה לחלוטין.
6. האם ליכן סקלרוזוס יכולה להפוך לסרטן?
   באחוז קטן מהמקרים (כ-5%), נשים שסובלות מליכן סקלרוזוס שאינו מטופל ומלווה בגרד עז עלולות לפתח סרטן העור של העריה. מסיבה זו, מעקב רפואי תקופתי וטיפול עקבי הם קריטיים למניעה.
7. אילו הרגלי היגיינה מומלצים לנשים הסובלות מרגישות בעריה?
   מומלץ להימנע לחלוטין משטיפות אינטימיות פנימיות, שימוש בסבונים מבושמים או מגבונים לחים. יש לשטוף את האזור במים בלבד או בסבון עדין במיוחד, לייבש היטב אך בעדינות, וללבוש רק תחתוני כותנה.
8. איך מטפלים בליכן סימפלקס כרוניקוס?
   מכיוון שהמחלה נובעת לרוב ממעגל של גירוי וגירוד כרוני, הטיפול מתמקד בשבירת המעגל באמצעות משחות סטרואידיות שמפחיתות את הדלקת והגרד, יחד עם הדרכה קפדנית להפסקת השימוש בחומרים מגרים.

היכנסו למידע נוסף על –

• בדיקת קולפוסקופיה
• וולוודיניה
• וסטיבוליטיס