לא פעם מגיעה אלי מטופלת עם תלונה שהיא אובחנה פעמים רבות עם פטריה, והפטריה חוזרת אחרי כל טיפול.
השאלה הראשונה שלי תהיה, "ממה את סובלת, במילים שלך?"
הסיבה לשאלה היא כי מבחינתי האבחנה של פטריה שניתנה שוב ושוב, כנראה אינה הסיבה האמיתית לסבל של האשה! במילים אחרות, אשה שסובלת, למשל, מהרפס, מתלוננת על צריבה וגרד. כשהיא מגיעה לרופא נשים, הנגע של ההרפס כבר חלף, או שאי אפשר לזהותו ללא קולפוסקופ – שהוא מכשיר אופטי המאפשר לבדוק בהגדלה את האזור הלא תקין.
הרופא שאליו הגיעה מזהה הפרשה בנרתיק וקובע שיש פטרייה בנרתיק שלא עוברת, כלומר שחוזרת על עצמה שוב ושוב..
גם אם האבחנה של הרופא הראשוני היא נכונה ולאותה אשה, כמו לרבות אחרות, יש פטריה בנרתיק, בכך לא הסתיימה הבעיה. הפטריה לא היתה הבעיה העיקרית של האשה, ולכן גם אחרי שהאשה קיבלה טיפול מלא בתרופה נגד פטריה, הבעיה העיקרית שלה- שכזכור היתה הרפס – עדיין קיימת והאשה ממשיכה לסבול.
אם כך, הגישה הרפואית לאשה עם פטריה בנרתיק שלא עוברת, מורכבת משני שלבים:
בשלב ראשון יש לאבחן אם היא באמת סובלת מפטריה, או סוג אחר של כאב בפות ולטפל בפטריה, בשלב שני לאבחן את הבעיה האמיתית שגורמת גם היא לגרד או רגישות בפתח הנרתיק, או להפרשה נרתיקית, ולדאוג שגם המצב הנוסף יטופל.
מה הטיפול לדלקת בשלב ראשון כנגד פטריה בנרתיק שלא עוברת?
ישנם מספר סוגים של פטריות העלולות לגרום לדלקת בנרתיק. השכיחה ביותר קרויה קנדידה אלביקנס, אך יש גם קנדידה גלברטה שהיא עמידה יותר, ועוד.
ניתן לטפל בקנדידה באחד התכשירים מהקבוצות הבאות:
- אימידזולים- כמו למשל אגיסטן – כבר בריכוז נמוך התכשירים הללו פוגמים ביכולת ההצמדה של הפטריה לתאי האפיתל וכך מקילים את הגרד, כך שהאשה המקבלת טיפול זה תחוש מיד בהקלה. הבעיה שלעיתים נשים יפסיקו בשלב זה את הטיפול.
זו טעות – יש להמשיך בטיפול מספר ימים כדי להתרפא. קיים גם טיפול בכדור דרך הפה – פלוקנול.
- תכשירים אנטיספטים- כמו גנציאן ויולט או כדורי חומצה בורית – ניתנים כיום רק במקרים עקשניים ועמידים לטיפול באגיסטן ובפלוקנול.
- פוליאנים- אמפוטריצין וניסטטין –גם אותם אנו שומרים למקרים עקשניים.
בשלב שני, יש צורך לוודא אם קיימים גם מצבים המחקים דלקת זיהומית של הלדן:
- וגיניטיס דסקומטוזה (DIV): זו צורה נדירה של דלקת הלדן הדומה לאטרופיה או ל"קילוף", שאינה מוכרת על ידי מטפלים רבים.
- "ליכן" – כל אחת ממחלות העור – ליכן סקלרוזוס וליכן סימפלקס כרוניקוס מחקות דלקת בנרתיק, ויש לשלול את קיומן במידה שטיפול מקובל לא עוזר. מחלה נוספת בנרתיק היא ליכן פלנוס המתבטאת במעין התכייבות בנרתיק, ורבדים לבנים בעור וברירית הפה והחניכיים. בנרתיק ניתן לראות רירית אדומה, מודלקת מאד ומתקלפת. הפרשה סמיכה וממברנה לבנה מכסים את הלדן. החולות מתלוננות על הפרשה מרובה, דימום, צריבה וכאב בקיום יחסים ובעת מתן שתן. בהמשך מופיעות הדבקויות והלדן הולך ונסגר. הטפול הוא על-ידי מתן סטרואידים באופן מקומי, רצוי בנרות, תמיסות להרדמה מקומית, ואם כל זה לא מועיל- מתן סיסטמי של סטרואידים, דפסון ורטינואידים.
- וסטיבוליטיס או וסטיבולודיניה: בעבר, כאשר המודעות לקיום מחלה זו היתה נמוכה, היו נשים רבות עם דלקת מבוא העריה שנמסר להן שוב ושוב שהן סובלות מ"פטריה בנרתיק שלא עוברת". אנחנו נבדוק בכל אשה הסובלת מתלונות חוזרות ונשנות של צריבה וכאב במבוא העריה באם הסיבה לתלונות היא "וסטיבוליטיס" או "וסטיבולודיניה".
- אקטרופיון בצוואר הרחם: במקרים בהם הרירית של פנים תעלת צוואר הרחם בולטת כלפי חוץ ומכסה את חלקו החיצוני של הצוואר, נגרמת הפרשה רירית מרובה, אשר לעיתים מאובחנת בטעות כפטריה חוזרת בנרתיק. בדרך כלל אין צורך לטפל במצב זה, שכן עם הזמן משתנה אופי הרירית הזו לסוג יבש יותר שאינו מפריש. עם זאת, באם ההפרשה מטרידה מאד, יתכן שפרופ' בורנשטיין יציע לך להסיר אזור זה בעזרת לולאה חשמלית או עם טיפול ב"הקפאה" בעזרת מכשיר "קריותרפיה" הגורם לרירית להתקלף, כדי שבמקומה יגדל עור יבש.
- וגיניטיס אטרופית: נשים לאחר המנופאוזה, עם הירידה בכמות האסטרוגן, הולכת רירית הלדן והופכת לדקה יותר ויותר. מצב זה מלווה בהפרשה נרתיקית מימית אפורה. לעיתים מופיעה הפרשה דמית טיפתית הנובעת מסדקים ברירית הנרתיק הדקה. קשה להבדיל בבדיקה בין דימום מהנרתיק ודימום מצואר-הרחם או מהרחם, ועל כן, כל דימום אחרי המנופאוזה מצריך ברור מלא על ידי הרופא. הטיפול בוגיניטיס אטרופית הוא על-ידי מתן הורמון האסטרוגן מקומי או בכדורים דרך הפה. כיום מכונה מצב זה – תסמונת גניטואורינרית של המנופאוזה, ויש המטפלים בו על ידי לייזר גינקולוגי.
פרופ' בורנשטיין מומחה לגניקולוגיה, עוסק בתחום משנת 1988 ונחשב לאחד המובילים בתחומו.
לקביעת תור ולפרטים נוספים, ניתן ליצור קשר בטלפון 054-4847212