וגיניסמוס / וגיניזמוס

לא פעם מגיעות אלי נשים למרפאה עקב כאבים בניסיון לקיים יחסי מין, אשר קיבלו את האבחנה: "וגיניסמוס" (מאוית לפעמים: אבחון וגיניזמוס).

וגיניסמוס מוגדר כהופעה חוזרת ונשנית של התכווצות בלתי רצונית ומתמשכת של שריר פתח הנרתיק, הפוגע באפשרות של נשים לקיים יחסי מין בחדירה, להשתמש בטמפונים ולעבור בדיקה גינקולוגית נרתיקית.

ההתכווצויות עשויות להופיע גם בכל ניסיון למגע באזור הפות ולכאבים בפות.

על אבחון וגיניזמוס

במשך שנים רבות קיבלו נשים את האבחנה של וגיניסמוס, גם כשהסיבה לכאב בקיום יחסים לא היתה קשורה להתכווצות שריר פתח הנרתיק.

הן טופלו על ידי מטפלים מיניים שבדרך כלל הנחו אותן להשתמש במרחיבים של פתח הנרתיק ובדימיון מודרך כדי להסיר את הפחד מקיום יחסים.

מדובר בסדרת טיפולים ארוכה ולעיתים רבות אינה פותרת את הבעיה אלא מלמדת את האשה לחיות איתה.

אבל האבחון של וגיניסמוס / וגיניזמוס לכל אשה עם כאבים בקיום יחסים מפריע לעיתים בפתרון הבעיה, שכן הסיבה לכאבים בקיום יחסים אינה נפשית.

מדובר בנשים יציבות, ללא רקע נפשי, ושהבעיה שגורמת להן להתכווץ היא ליקוי פיזי הגורם לרגישות רבה מאד בפתח הנרתיק. לרגישות זו יש סיבה גופנית – ריבוי ורגישות יתר של העצבים שבפתח הנרתיק.

מה זה נאורופרוליפרציה?

הממצא העצבי בפתח הנרתיק אף זכה לכינוי: "נאורופרוליפרציה" כלומר ריבוי סיבי עצב, והוא אחד הגורמים המשמעותיים בהתפתחות המצב שמכונה: "וסטיבוליטיס" או "וסטיבולודיניה".

הוכיחו זאת מחקרים ונכתבו על כך לא מעט פרקים בספרים.

האם מצב של וגיניסמוס בכלל קיים?

לעיתים אני נשאל אם קיים בכלל מצב של וגיניסמוס, או שבכל המקרים של כאבים בקיום יחסים, האבחנה של וגיניזמוס אינה נכונה.

התשובה היא שוגיניסמוס כן קיים, אך במרבית המקרים הוא משני לוסטיבולודיניה, ויש צורך לטפל בשניהם.

כלומר, לפתור את הבעיה של וסטיבולודיניה ולאחר מכן, אם נותר אצל האשה כווץ לא רצוני של שרירי פתח הנרתיק עקב זכרון הכאב שלהן, לטפל בו על ידי מטפלת מינית.

טיפול בוגיניסמוס בלבד לא מספק.

מה ההבדל בין וגיניזמוס
לווסטיבולדיניה

“וגיניזמוס היא הפרעה שבאה לידי ביטוי
בהתכווצות לא רצונית וממושכת של פתח
הנרתיק", מסביר פרופ' יעקב בורנשטיין,
מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הר-
פואי הגליל, מומחה במחלות עריה וצוואר
הרחם. "הפרעה זו פוגעת באפשרות לקיים
יחסי מין בחדירה, להחדיר טמפון או לעבור
בדיקה גניקולוגית. המקור לווגיניזמוס הוא
נפשי. במשך שנים, התיאוריה הבלעדית
שעמדה מאחורי ההפרעה הייתה שטראומות
נפשיות, למשל, ילדה שסבלה מהתעללות מינית, אונס, גי-
לוי עריות וכו', הן שגורמות להתכווצות הנרתיק ולכאב בעת
מגע. "החל מאמצע שנות ה-80 גילו שברוב המקרים מקורם
של התסמינים אינו בעיה נפשית אלא בעיה פיזית. משמע,
שנשים שסובלות מהבעיה לא בהכרח חוו טראומה בעברן, אלא
שהן סובלות מרגישות מקומית אורגנית שאותה ניתן לאבחן.
להפרעה בעלת אותם תסמינים שמקורה בבעיה פיזית קוראים
'וסטיבוליטיס' או בשמה העדכני יותר היום, 'וסטיבולדיניה'".

לפי מחקרים, בין שמונה לעשרה
אחוזים מהנשים בגיל הפוריות
סובלות מווסטיבולדיניה. מניסיוני,
על כל שמונה נשים שסובלות
מווסטיבולדיניה, יש אחת
שסובלת מווגיניסמוס

"

• איך עושים אבחנה מבדלת?

"במקרים של וסטיבולדיניה יש נקודה מאוד ספציפית, שנ-
מצאת בשקע של פתח הנרתיק, ובה ניתן לראות ריבוי של סיבי
עצב, או שניתן לאבחן במגע שמדובר בסיבים בעלי רגישות
גבוהה. יש גם וסטיבולדיניה ראשונית ווסטיבולדיניה משנית.
הראשונה מתייחסת לנשים שעוד בהיותן נערות לא הצליחו
להחדיר טמפון, לעבור בדיקה גניקולוגית ובהמשך, לא הצליחו
לקיים יחסי מין. הקבוצה השנייה והגדולה יותר היא של נשים
שהכאב וההתכווצויות אצלן החלו בהמשך החיים. לפעמים זה
קורה אחרי לידה, ולרוב הסיבות לכך נותרות לא ידועות".

• מהי השכיחות של וגיניזמוס לעומת וסטיבולדיניה?

"לפי מחקרים, בין שמונה לעשרה אחוזים מהנשים בגיל
הפוריות סובלות מווסטיבולדיניה. וגיניזמוס היא תופעה נדירה
הרבה יותר. מניסיוני הייתי אומר שעל כל שמונה נשים שסוב-
לות מווסטיבולדיניה יש אחת שסובלת מווגיניזמוס".

• איך מטפלים?

"כשמדובר בוסטיבולדיניה, מאחר שזו בעיה עצבית, הפתרון
הוא לרוב באמצעות כדורים או משחות נוירופתיות שמפחיתות
את הרגישות של העצב. אם מתרשמים שמדובר בנשים שסובלות
מבעיה שרירית באזור האגן, מפנים לפיזיותרפיה לרצפת האגן.
לפעמים משלבים את שני הטיפולים יחד. אם כל זה לא עוזר,
אפשר לעבור ניתוח פלסטי מינורי שבמסגרתו מקלפים את
האזור עם קצוות העצבים הרגישים, ומושכים עור בריא וחדש
מתוך הנרתיק. לניתוח הזה יש 85 אחוזי הצלחה.
"גם בטיפול בווגיניזמוס, שכאמור, מופיע על רקע נפשי
בלבד וגם בווסטיבולדיניה, שמתלווה אליה השלכה נפשית,
מומלץ לעבור במקביל טיפולים סקסולוגיים ובהביוריסטיים".